הפרעות התנהגות בעיני חז"ל
"והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח יב') .
מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה ?
רבי אליעזר אומר בראש ,רבי יהושע אומר בלב ,ואתא כדעתו של רבי יהושע" (ילקו"ש משלי תתקכט א')
כבר שלמה המלך החכם מכל אדם חיפש היכן החכמה מצויה ?
מטרת חיבור זה לנסות ולהבין הסתכלות חז"ל על מחלות פסיכיאטריות.
למיטב ידיעתי אין התיחסות ישירה לנושא זה בספרות חז"ל.
אנסה לבנות הראיה ה"חז"לית" ,דרך הנובע מאמרות חז"ל השונות .
פתיחה
עולמינו בנוי מ"חומר" כל חומר,דומם,צומח,חי ומדבר, מורכב מ-4 יסודות : אויר,אש,מים,אדמה.
היחסיות השונה בין 4 היסודות יוצרת את השוני שבין חומר לחומר,יש חומר בו החלק הדומיננטי הינו האויר ויש חומר בו היסוד הדומיננטי הינו אש,מים או עפר.
האדם גם הוא "חומר" המורכב מ-4 היסודות .הדבר הנוסף שיש לאדם אשר אין לשאר החומרים ,בלשון המהרי"ל אשלג, הינו ה"רצון לקבל".
הרצון לקבל מתחלק ל-4 : 1. הרצון לקבל רק מה שנחוץ לקיום פסיולוגי.
2. הרצון למותרות, הנאות גופניות.
3. השאיפה לכבוד ולשררה.
4. השאיפה אל המושכלות – הרחבת ההשכלה.
חיי האדם מתנהלים על מישור אחד, דו ערכי.האחד, המישור בו אנו מקבלים אישור לקיומו ולהיותו מחוויתינו החושית .מישור זה הינו מוגבל בזמן ומרחב.המישור השני הינו עולם ערכי עולם בעל ערכים אשר אינו מוגבל רק לאשר אנו חווים וחשים,אלו חיים אשר מקפלים בתוכם את הכאן ועכשיו הסופיים וגם את המודעות הקיומית והיקומית הסובבת אותנו, לנצח.
הרב סולביציק קורא לאדם במישור הראשון "אדם הממצה את עצמו בהבנה" ,לאדם במישור השני –"האדם הנסתר"
האדם בחייו צריך לקיים שני דברים,האחד לאזן בין הרצונות בהתאם ליכולת ההכלה שלו,השני לחבר ולגשר בין שני המישורים החושי והערכי.
הפרעות התנהגות שכליות או נפשיות ?
חז"ל הכירו בחולי נפשי/רגשי היכול להביא לידי הפרעות התנהגות.
חז"ל התיחסו להפרעות אלו כדבר אשר מקורו ,רגשי ,הכירו בכח הרגש להביא האדם לידי התנהגות ומעשים אשר אינם תואמים את המציאות בה הוא נמצא .
חכמת הלב,מקורה ברגש ממקור הוויתו של האדם, הינה ראשונית ובסיס לכל חשיבה שכלית.
הרגש פורץ מתוך האדם ללא שליטה ו/או הכוונה ,רגש זה לרוב הינו לא מודע.
אמרו חז"ל "אהבה מקלקלת השורה,שנאה מקלקלת השורה"(מדרש רבה נח)
פי' כאשר מעורבים רגשות בתהליכים לא רגשיים ייתכן וייצא קלקול.וכדו' עוד ועוד אזהרות.
חז"ל ראו לנכון לייעץ ולכוון האדם בדרכו בנפתולי החיים.
רבן יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.
רבי אליעזר אומר עין טובה.רבי יהושע אומר חבר טוב.רבי יוסי אומר שכן טוב .
רבי שמעון אומר הרואה את הנולד.רבי אליעזר אומר לב טוב.אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך,שבכלל דבריו דבריכם.(אבות ב' ט')
רבי יוחנן בן זכאי מבקש מתלמידיו לברר מהו המנחה את האדם בחייו?
דבריו של בן ערך,לב טוב, מתקבלים על דעתו של ריב"ז ומסביר שלב טוב כולל בתוכו את כל הדברים אשר יובילו את האדם בדרך הנכונה.
התנהגות האדם הינה ע"י רגשות ליבו ולא השכל,האדם פועל שיכלית לאור נתוני הרגש אשר בלב.
חז"ל מלמדים אותנו שהאדם הולך וחי ע"פ הרגשתו הפנימית .רגש השמחה ומנגד רגש הפחד,כן לגבי הרגשות כולם.
בבראשית רבה אומרים חז"ל "כיוון שנתבשר (יעקב) בשורה טובה נשא ליבו את רגליו"
הבשורה המשמחת גרמה התפרצות של שמחה ובשל כך השתנתה התנהגותו ודרך הליכתו של יעקב.
מנגד תחושת פחד בסיפור מכירת יוסף שינתה את זיו פניו.יוסף הנער יפה התואר נמכר ע"י אחיו רק בתמורה לעשרים כסף,מדוע?
אחי יוסף השליכו את יוסף ,יפה התואר, לבור הריק ממים כשהוברר ליוסף שהבור אמנם ריק ממים אך מלא בנחשים ועקרבים ,הדבר גרם לפחד גדול ליוסף דבר שגרם לשינוי זיו פניו וגם שוויו קטן.
הרגש אשר בלב, הוא המביא את האדם למקום בו הינו ולמקום אליו רוצה הוא להגיע.
אין אנו יכולים לשלוט לחלוטין ברגשותינו ,ייתכן ויעלה רגש אשר יגרום לנו התנהגות אשר איננה תואמת הזמן והמציאות ,כשלא נוכל לרגש זה ייתכן ונגיע לידי התנהגות אשר תוגדר כחריגה.
חז"ל רואים בתפרצות רגשית הסיבה לשינוי התנהגות האדם,כאשר רגש זה מלווה האדם לאורך זמן ללא שליטה, תיווצר התנהגות לא תואמת.
ההתמודדות עם הפרעות התנהגות.
כמענה לתופעת הרגש הלא מודע, המתפרץ הגורם לנו להתנהגות לא מתאימה.
בחרו חז"ל בדרך הכנת האדם את עצמו לקראת הופעת רגשות אלו ובאופן זה תיקל עליו ההתמודדות.בבחינת ,"הכן עצמך בפרוזדור קודם שתיכנס לטרקלין".
לדעת חז"ל האדם, בחייו עובר אירועים רגשיים מסוגים שונים ,הארועים קיימים ולא ניתן לבטלם,ע"מ שנוכל להתמודד עימם באופן היותר טוב עלינו 1- לדעת שהם קיימים . 2- יש להכין הקרקע האישית לצורך קבלת הרגש ויכולת לעמוד מולו.
"תוחלת ממושכה – מחלה לב(משלי יג יב) על כן הפתרון "דאגה בלב-ישחנה (משלי יב כה)
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים "דאגה בלב ישחנה רבי אמי ורבי אסי חד אמר יסחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים (יומא עה ש).
האמוראים דלעיל חולקים בינהם כיצד יש להתמודד כאשר באה לאדם דאגה בלב.
זאת מתוך הנחה/ידיעה ששמירת הדאגה ,לאורך זמן,ללא התמודדות תגרום לחולי לב.
אחד האמוראים בחר בדרך ההסחה – נסה להסיח ליבך ומחשבתך מהדאגה המטרידה,התעלם.
האמורא השני בחר בדרך של שיחה ,שוחח על דאגתך עם חברך וכך תוכל לדאגה.
נראה ששני האמוראים מסכימים בינהם אך מדברים על שלבים שונים.
בשלב הראשון בהופיעה הדאגה ,אומר האדם אסיחה מעליי , כאשר אינו יכול,הדאגה שבה,אזי הדרך היא לשתף את האחר בדאגה ובחוויתה.
כאשר האדם אינו יכול/רוצה להשיח את דאגתו לאחר, אזי ההתמודדות החד פעמית ,הופכת ליומית ,הופכת לכל רגע ולבסוף מתחיל שלב של חולי לב ושינויי ההתנהגות בשל אותה דאגה.
רגשות שונים גורמים להפרעות התנהגויות שונות:
עצב- דיכאון,כעס- אלימות,וכו'.חז"ל מיחסים הרגשות לאברי הגוף,כליות כיועצות ,כבד כמקור הכעס,טחול-עצבות ,מרה שחורה וכדו' הלב הינו המקור הראשוני לכל הרגשות.
חז"ל רואים לנכון לזהות את האיבר הפיזי אשר הקושי שבו גורם לשינוי התנהגות.
שכן כך נוכל לברר הסיבה לשינו ההתנהגות וכך גם נטפל בה.
חז"ל ראו הצורך להכין האדם לקראת התמודדויות רגשיות ע"כ הדריכו האדם בהכנת הקרקע הנפשית לקבלת רגשות אלו וקבעו כללי התנהגות כדי שלא להגיע למצבים אלו.
"חכם שנכנס אין שואלין אותו מיד..... עד שתתישב דעתו.
חכם (כולנו חכמים) יכול להשיב ,להגיב לארוע באופן הנכון רק כאשר דעתו מיושבת עליו.
תגובה לא תואמת מציאות ,יכולה ליצור ריאקציות אישיות וסביבתיות, סופה מי ישורנו.
"איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"(אבות ד א)
כדי להיות "עשיר" עליך להיות שמח בחלקך,עליך להכין לעצמך סביבה של שמחה וכך לעולם תהיה עשיר. בבחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.
חז"ל ממליצים לאדם להמתין ולסגל עצמו למציאות בה הוא נמצא כרגע ולא להיות במציאות אחת אם רגשות של מציאות אחרת.
"יגיע כפיך כי תאכל" כאשר האדם "אוכל" את שיש לו ולא "אוכל" את שאינו ברשותו אזי "אשריך וטוב לך" ,עשיר אתה.
רבי נחמן מברסלב אומר "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"
קרקע של שמחה הינה נוחה יותר,בעלת כושר ספיגה גדול יותר לאירועים חריגים.
האדם צריך שיכין הקרקע שלו ,גם להתרחשויות לא צפויות ,אם לא כן עלול למצוא עצמו מגיע לידי התפרצות רגשות אשר לא יוכל לה ,דבר העלול לגרום להתנהגות לא תואמת.
השמחה איננה ,רק, שמחה רגעית בשל תענוג או סיפוק זה או אחר,אלא זוהי שמחה של אחריות,אחריות האדם לחייו.
בתורת החסידות מופיעה המושג "רצוא ושוב",משמעות המושג הינה ריצה לקראת.. והתקרבות ולאחריה נסיגה לצורך הכנה לריצה והתקרבות גדולה יותר
אדם ברצונו לקבל ,להתקדם אינו יכול לרוץ קודם שידע ללכת היטב.האדם אינו יכול להתקדם למקומות אשר עדיין אינו יכול להכילם.
אדם שהכין עצמו לקראת ההתקדמות צריך שידע שהמקום אליו הוא הולך אינו ידוע לו ועל כן חובה עליו להכין דרך "נסיגה".אדם המטפס על הר גבוהה מכין עצמו היטב בתחתית ההר ,גם אז הינו מתקדם באיטיות וכשצריך הינו נסוג לאחור ,כדי להכין עצמו טוב יותר לצפוי לו במקום הגבוהה יותר,אליו התוודע.זוהי התנהגות ה"רצוא ושוב"
על האדם לדעת ולקבל שהעולם בנוי כרצוא-עליה ושוב-ירידה,ככל שייטיב להכין עצמו לירידה כך עליתו תהיה טובה יותר ,גבוה יותר ואיכותית.
לעיתים קרובות העליה מביאה לידי תסכול שכן מהמקום הגבוהה רק רואים כמה נמוך הגענו,על אף מאמצנו הרבים, וכמה גבוהה עלינו להמשיך ולהעפיל.ההכנה הנכונה והמודעות לכך ,גם שנגיע עדיין לא הגענו ואף לא נוכל להגיע לעולם,יכולה למנוע תחושות אלו.מהפן השני צריך לתת כבוד לעצמנו ולהמשיך לשאוף על אף תחושת הפחיתות והאפסיות ביחס ליקום ,אך אם הרבה הערכה וכבוד לעצמנו ביחס לעצמנו.האדם צריך ליזום את נסיגתו,אם לא כן הדבר יכפה עליו וההתקדמות תהיה קשה שבעתיים.
"האדרת האדם ושלילתו המוחלטת חוברות כאן יד ביד"(הרב סולביצ'יק)
יכולת האדם לרוץ קדימה ,להתקדם על אף הכרת אפסיותו ולהמשיך ולשאוף זהו כבודו.
"בתנועת הרצוא ושוב מוצא כבוד האדם את ביטויו"(הרב סולביצ'יק)
היבט נוסף למחלות הנפש הינה ההיבט הקבלי אשר מוסיף מימד נוסף לסיבת הרגש.
האר"י בתורתו, המדברת על גלגולים וכדו', אומר שהאדם בהווה מושפע גם מהגלגולים הקודמים לו.(אין כאן המקום להאריך).
גם כאן, דרך ההכנה לקראת ההתמודדות עם הרגשות העולים הינה דרך ההכנה לקראת בניית סביבה אישית (כהתחלה) טובה וחזקה.
האר"י אומר שעונשו של האדם על מעשהו הרע הינו בפחיתות האישיות העצמית שלו,
וכן להיפך בעשותו מעשה טוב הריהו מרומם את אישיותו הנפשית וממילא הינו חזק יותר ומוכן יותר לקראת התמודדות עם רגשות אשר "ידרשו" ממנו התנהגות "פסיכוטית".
לדברי האר"י ,האדם במעשיו בונה לעצמו את יכולת ההתמודדות עם אירועים בעתיד,
ככל שהאדם מחובר יותר לאישיותו ולמציאותו,מכיר את מקומו, כך יידע את אשר עליו לעשות ,כדי שיוכל להתמודד עם שיקרה בעתיד.
האדם הינו מרכזה של ספירלה אשר כיוונה מעלה ,אך גם מטה ,במעשיו הינו יוצר את כיוונה ואיכותה של הספירלה ,איכות אישית וסביבתית.
הטיפול
בעיני חז"ל הטיפול מתחיל במניעה,בהכנה נכונה למה שקורה ויקרה ובידיעה שהדברים יקרו.
בבוא הרגש יש לנו להבין את מקורו וסיבת הופעתו, ע"י "ישיחנה לאחרים" נוכל לבטא את תחושתינו ולא להגיע לידי חולי לב, אשר יכול להביא בעקבותיו שינוי התנהגות.
זהו הדבר הראשון אליו יש להביא את האדם ,מצב של ישיחנה .
כאשר הגיע האדם למצב המוגדר שינוי התנהגות,ע"מ לעזור לו ,עלינו לנסות ולזהות את מקורה הרגשי של הבעיה.כן עלינו לזהות את המיקום ,ביסודות ובשלבי ההתפתחות, בו התפרץ הרגש אשר האדם לא ידע "ליסוג" ממנו וע"כ נפגע.האם שינוי ההתנהגות הינו על רקע של אי יכולת נסיגה ממקום אליו הגיע האדם או שמא הדבר נובע מאיזון לא נכון בין היסודות.
הטיפול במקרים אלו יתחיל ב הבאה למודעות,בהכרת הרגש ,לאחר מכן, האדם שאינו יודע "ליסוג" ילמד "ליסוג" והאדם בעל יסודות לא מאוזנים ילמד לאזן היסודות.
רבי נחמן מברסלב כותב שהנשימה הינה הכח המרפא(ליקוטי מוהר"ן ט') .
רבי נחמן מכיר שהלב הינו המקור הראשוני לכל הרגשות,הלב הינו איבר הנשימה ,ככזה נשימת הלב הינה הכח המרפא,ברור ונראה לכל שכל רגש משפיע על צורת ואיכות הנשימה ודרכה לשאר הרגשות ולשאר אברי הגוף..
החיבור הנישמתי והנשימתי(מודעות רגשית) של האדם למצבו תביאנו לידי החיבור לרגש הגורם לו לשינוי התנהגותי,באופן זה יוכל להתמודד עם הרגש,מתוך הבנה ולא מתוך בריחה,ממקום של עוצמה ולא ממקום של נחיתות ופחיתות.
ר' נחמן מנחה אותנו "דווקא מתוך חולשה ופחיתות המדרגה,יתגברו להחיות את עצמם ולשמח את נפשם" (שמחת הנפש י"ד)
וכן "..צריך האדם לעמוד כנגדם ולהתגבר עליהם ע"י שיהפוך וימיר הכל לטובה...לחטוף היגון ואנחה עצמו ולהפכו גם כן לשמחה"(שמחת הנפש י"א)
איך עושים זאת?
"...לעשות עצמו כשוטה כדי לבוא בשמחה" שמחת הנפש כ"ט) ,אדם צריך לגייס את כל כוחותיו כדי להתמודד מול הרגש המגביל והפוגע ,עליו לגייס את כל כוחותיו העצמיים,אף את הכח "להיות כשוטה כדי לבו בשמחה" היינו בלשוננו לצחוק גם מ"בדיחות קרש" וגם על עצמו ומעצמו.
סיכום
הגמרא אומרת כשנולד האדם כולם שמחים והנשמה בוכה, כשנפטר האדם כולם בוכים ,הנשמה שמחה.
הנשמה הינה סוג של נפש ,בהגיעה לעולם הינה כלואה בתוך גוף פיסי,על כן היא בוכה.
כאשר האדם נפטר ונשמתו חוזרת למקורה ,הנשמה שמחה על יציאתה ושובה למקורה.
בראיה ה"חז"לית" - לנשמה בהגיעה לעולם יש תפקיד אותו עליה למלא ,הגוף הינו משכנה של הנשמה כל עת מילוי תפקידה.
כל עוד הגוף מהווה אכסניא נאותה לנשמה – שלום בין הגוף לנשמה ,קיימת אף הפריה וגדילה הדדית.
זהו מצב בו "הלב נושא את רגליו" .
אך כאשר הנשמה גדולה או קטנה מדיי ואינה מקבלת את צרכיה ,הגוף מגיב באופן שאינו תואם את הגוף ,נוצר שינוי התנהגותי היכול להוביל לידי הפרעה התנהגותית.
דרך ההתמודדות הינה ,ראשית לכל ,המניעה וזאת ע"י הכנה עצמית.
בקרות אירוע יש להסיחה ובמידת הצורך להשיח אודותיה.
בחסידות ברסלב השיחה אודות הרגש נעשית בשיחה אל בורא עולם וזאת ב"התבודדות".
יש לזכור שגם מקום זה של שיחה הינו "רצוא" וצריך שיהיה גם "ושוב".
הדבר דומה לילד קטן הפוסע בנעלי אביו(מידה 45).
הנעליים טובות ,ביכולתן להוליך בדרך הנכונה,ביכולתן להגן,אך הנושא אותן אינו יכול לשאתן,בשל כך הליכתו משונה ומעידתו רבה,זהו "רצוא" יש לחזור לאחור לנעול נעליים תואמות ולהמשיך..
האופן למנוע ההליכה המשונה והנפילה,הינה ע"י ההכרה "זה גדול עליי" ,נתחיל בקטן.
לסיום אצטט קטע מדבריו של הרב סולביציק לענ"ד מדברים בעד עצמם.
"אני מאמין שהבעיה העיקרית של האדם המודרני,על חרדותיו הקיומיות,היא היותו מכוון להצלחה.האדם המודרני הוא בחזקת כובש,ואין הוא רוצה לראות עצמו מובס וכאשר הרע גובר עליו ומביס אותו,האדם אינו יכול לשאת זאת,הוא אינו מבין זאת.
ואולם אם מכשירים את האדם בהדרגה,יום אחר יום,לנחול תבוסה במו ידיו בעניני דיומא,בשיגרת היום יום,במנהגי האכילה,בחיי האישות,בחיים הציבוריים,אזי כשתבוא שעת המבחן,כך אני מאמין,משיעמוד פנים אל פנים מול הרע,מול תהפוכות הגורל,הוא יידע לשאת את מצוקתו בכבוד."
דויד לקס אמת מטפל הוליסטי
דויד לקס
